השליח שלי…

unnamedיש שליחים שמגיעים בלי טוסטוס. לפני שנה פתחתי את העסק הקטנטן שלי Bon Miri  ברישפון. רציתי לגדל לי חלקת גן עדן קטנה של גינה אורגנית שתאפשר לי לקטוף ירקות ותבלינים טריים לסדנאות בישול בריא שאני מעבירה.

שלוש שנים לפני כן התחלתי קורס שיווק ביחד עם 10 נשים מוכשרות שאין כמותן, אצל אישה מדהימה ששמה מיה לנדאו. המשימה הראשונה שהיא ביקשה מאיתנו במפגש הראשון הייתה " תגזרו לעצמכן חלום מתוך ערימת המגזינים שהיו מונחים על השולחן". כול אחת ישבה עם המספריים בשקט מידטיבי והחלה לגזור ולהדביק בדיוק כמו בשיעור אומנות בכיתה ד1. לגזור ולפנטז ,לגזור ולרקום חלום .ואני כמותן סידרתי את החלום שלי על דף A4 – המון נגזרות של  תמונות אוכל-חקלאות-מקומיות-פשטות-טריות-כפריות-צבעוניות-נונשלנטיות-דיוק-אסתתיקה. זה מה שיצא ממני. זה מה שרציתי.

כמה ימים לפני השיעור השלישי כשכולי מלאת ציפייה לקראת השגת החלום איבחנו לבעלי האהוב כל כך, שרון, סרטן ריאות שלב 4. לקורס כמובן לא חזרתי.

כמובן ש A4, נדחף בזלזול וחוסר אכפתיות מצידי לאיזו מגירה. רקמתי חלום מסוג אחר, החשוב ביותר- להיפטר מהמחלה הארורה הזו, לנטרל אותה, לחסל אותה ולחזור בחזרה לחיים הטובים שהיו לנו. אלה שמותר ואפילו רצוי  לפנטז בהם על שטויות.

אחרי כמעט שנתיים של מלחמה קשה, המחלה הארורה הצליחה "לכופף לשרון את היד" והוא נפטר ב-31/10/2013 כשאני וכול המשפחה  האוהבת וחבריו הטובים לצידו.

כמה ימים אחרי שהשבעה הסתיימה התקשר אליי בנצי, החם האהוב עליי ביותר, אביו הנפלא של שרון ואמר :"מה את רוצה לעשות? רוצה מסעדה? מקום של סדנאות? חנות דליקטיסים? לעבוד איתי בחברה? מה שתרצי אני עוזר לך להגשים אבל את לא נשארת דקה בבית".

באותו רגע החלטתי שאפילו שזאת התקופה הכי קיצונית,קשה וטראטומית שחוייתי אולי הפתרון הוא בלבנות,לשקם,להגשים  והחלטתי להמשיך את מה שאני ושרון הקמנו יחד חקלאות אורגנית  ושיפוץ  הרפת במשק שלנו ברישפון, אפתח סטודיו לסדנאות בישול בריא מירקות שאגדל בגינה שלי.

כמה ימים אחרי שהסתיימה המלאכה והמטבח הצבעוני והמקסים שלי קיבל חיים משלו, קפצה לביקור ליבי עשת, חברה ובעלת בית הקפה "גופרמן" ברישפון, כשהיא מחזיקה ביד אחת  בקבוק שמפנייה, לתת לי חיבוק של גאווה ופירגון אמיתי. רגע לפני שהלכה, הסתובבה אליי ושאלה: מי עוזר לך עם הגינה? עניתי לה שכרגע אף אחד שאני עושה את זה לבדי. זה לקח בדיוק  3 דקות מהרגע שלחצה על כמה מספרים באיפון שלה תוך שהיא אומרת "יהודה, תוכל להגיע רגע לרימון 3 יש לי מישהי שאני רוצה שתכיר", והוא הגיע. השליח שלי. יהודה- חקלאי בן 62 , 2 מטר גבוה  עם החיוך הכי יפה בעולם, לחץ לי את היד ובאותו רגע גם אני הבנתי כמו שהוא הבין שהוא נשלח אליי מלמעלה לבנות לי גן עדן ולדאוג לי.

כעבור שבוע של היכרות, תוך כדי שאנחנו הולכים בגינה ומדסקסים איפה נשתול תירס ואיפה נשתול במיה, הוא זרק לחלל האוויר "את לא מכירה אותי אבל אני ואשתי ריקי שידכנו כבר הרבה זוגות שהתחתנו, הבנתי שהתאלמנת לפני שנה ואני יודע שזה ישמע מוזר אבל יש לי מישהו להכיר לך. בול בשבילך". חייכיתי בנימוס ועניתי "אתה מקסים יהודה! אבל באמת שאני לא פנויה לזה רגשית…. בוא נבנה לי גן עדן, זה כול מה שאני רוצה. . "

אבל יהודה כמו יהודה, לא הסתפק בתשובה שלי וענה " אני אבנה לך גן עדן. את הגן עדן הכי יפה שיש, אבל גם בגן עדן הסתובבו אדם וחווה" שנינו צחקנו נורא ואני חשבתי שיהודה הבין שזה עוד לא הזמן. אבל רק חשבתי…כי יומיים אחרי השיחה כשערכתי את הסדנא הראשונה שלי ברישפון, לקראת סוף הסדנה כשהאורחים שלי עוד אוכלים מהסורבה מנגו ולוגמים מהתה קר שחלטתי עבורם, הבחנתי בזוית העין מחלון המטבח שיהודה  מנופף לי שאצא כשלידו גבר ישוב באוטו, שאני לא מזהה. לקח לי בדיוק 5 שניות להבין שאני עומדת להיות בעוד 2 שניות במבוכה קשה כי  יהודה בהחלט הבין את מה שהסברתי לו אבל הוא לא שם  עליי קצוץ. יצאתי עם הסינר הפרחוני החוצה נבוכה כולי  ותוך כדי שמעתי בחצי אוזן את יהודה אומר " אם ההר לא בא אל מוחמד אז מוחמד בא אל ההר"….כזהו יהודה. 2 מטר גבוה עם החיוך הכי יפה שבהחלט הצליח לבנות לי גן עדן ולמרות הכול.. למצוא לי את "אדם".

Recent Posts